מאת: ד"ר קארן בייקר.
ספטמבר 2023
האם עיקור וסירוס מסורתיים מגבירים את הסיכון למחלות, כולל ממאירות? האם יש אלטרנטיבות טובות יותר? מחקר ראשון מסוגו שפורסם לפני כ-7 חודשים, הכולל למעלה מ-6,000 בעלי כלבים, מתעד את האמת על מה שחשדתי וצפיתי בו במשך שנים.
בצפון אמריקה, עיקור וסירוס של כלבים מהווים שיטה לטיפול בבעיית ההתרבות שלהם. בכלבים, סירוס נחשב גם לשיטה המונעת תוקפנות והתנהגויות לא רצויות אחרות, ולמעשה, מתחמי דירות רבים, כלביות, פנסיונים וגני כלבים דורשים סירוס/עיקור כלבים הנכנסים למתקנים שלהם.
עם זאת, בהתחשב בעדויות ההולכות וגוברות לכך שאולי הסירוסים לא מתאימים לכל מקרה, ארגוני בריאות לבעלי חיים כמו Morris Animal Foundation, והאגודה הוטרינרית האמריקנית (AVMA) החלו לסגת מהגישה האורתודוכסית של שנות ה-70 שקראה לעיקור/סירוס מוקדם של כל חיית מחמד בארה"ב.
בשנות ה-70, גם וטרינרים וגם בעלי חיות מחמד אחראיים חתמו בלב שלם על פעולת העיקור/סירוס מתוך רצון אמיתי לעזור לפתור את הבעיה הכאובה של חיות מחמד לא רצויות, שעשרות מיליונים מהן הורדמו במקלטים מדי שנה. כיום, 31 מדינות יחד עם מחוז קולומביה דורשים שחיות מחמד שאומצו ממקלטים יעברו עיקור או סירוס לפני שהן עוזבות את המתקן, או שהמאמצים יסכימו חוזית לבצע את ההליך בתוך פרק זמן מסוים.
ה-ASPCA (האגודה האמריקנית למניעת צער בעלי חיים) וארגונים אחרים למען בעלי חיים דוגלים בסירוס מוקדם של כל בעלי החיים הנלווים. לקבוצות למען בעלי חיים המופקדות על חייהן של חיות מחמד לא רצויות, האסטרטגיה הנוכחית של עיקור/סירוס הגיונית. הם מתמקדים בהכרח בתמונה הגדולה, והדרך היעילה ביותר לצמצם את אוכלוסיית חיות המחמד חסרות הבית היא מניעת הריונות. בעוד שבעלי חיות מחמד אינדיבידואלים צריכים לקבל החלטות לגבי עיקור/סירוס עבור הכלבים שבטיפולם, ארגונים למען בעלי חיים חייבים לקבל החלטות אלה בקנה מידה גדול בהרבה, לטובת הרבים ולא המעטים.
עיקור (הכולל כריתת רחם פלוס שחלות) כמובן מונע הריון, אך גם עוצר את ייצור ההורמונים הנשיים החשובים המשפיעים על האיזון הכימי של הגוף והמוח ואף עלול להשפיע על הזיכרון. סירוס של כלבים זכרים מסיר את האשכים, מה שמונע יצירת גורים, אך גם עוצר את ייצורם של הורמונים זכריים חיוניים כמו טסטוסטרון. חוסר בטסטוסטרון יכול לגרום לשינויים פיזיים והתנהגותיים משמעותיים ועלול גם להשפיע על הקוגניציה.
כתומכת נלהבת של עיקורים/סירוסים של כל כלב בעבר, כבר פרסמתי לא מעט מאמרים המתארים את החששות שלי לבריאותם של המטופלים המעוקרים/מסורסים שלי, כמו כן, המדע המתפתח מצביע על כך שהפרוצדורות הנ"ל עשויות להגביר את הסיכון לבעיות פיזיות והתנהגותיות כאחד בקרב חלק מהכלבים.
מספר הולך וגדל של עדויות מדעיות מצביע על כך שעיקור וסירוס כלבים, במיוחד גזעים גדולים וענקיים, ובמיוחד בגיל צעיר, מגבירים את הסיכון למגוון רחב של בעיות בריאות ארוכות טווח, כפי שמתואר בטבלה הבאה:
מצב | השפעות עיקור על כלבות גדולות/ענקיות | השפעות סירוס על זכרים גדולים/ענקיים |
השמנה | עליה ניכרת | עליה ניכרת |
קרע ברצועה הצולבת | עליה ניכרת* | עליה ניכרת* |
דליפות שתן | עליה ניכרת | --- |
ירידה בתוחלת חיים | עליה מתונה | עליה מתונה |
דיספלסיה של מפרק הירך | עליה מתונה* | עליה מתונה* |
לימפומה | עליה מתונה | עליה מתונה* |
גידולים בתאי המאסט | עליה מתונה | --- |
המנגיוסרקומה | עליה מתונה* | עליה מתונה |
אוסטאוסרקומה | עליה מתונה* | עליה מתונה* |
קרצינומה של תאי מעבר | עליה מתונה | עליה מתונה |
דלקת בשלפוחית השתן | עליה מתונה* | ----- |
בקע | ----- | ירידה מתונה |
גידולים בעטינים | ירידה חדה* | |
גידול בבלוטה הפריאנלית | ------ | ירידה חדה |
פרוסטטה שפירה | ------ | ירידה חדה |
גידולים באשכים | ----- | מונע |
גידולים ברחם, שחלות ווגינאלים | מונע | ----- |
קרצינומה של הערמונית | ----- | מונע |
* הגיל בעת הניתוח עלול להיות חשוב |
אני דנה באופן שגרתי בחלופות לעיקור וסירוס ששומרות על השחלות והאשכים וההורמונים שהם מייצרים, כולל עיקור החוסך את כריתת השחלות וסירוס ללא כריתת האשכים.
אחד החסמים העיקריים לשימוש בטכניקות העיקור האלטרנטיביות הללו הוא שהן אינן נלמדות בבתי ספר וטרינריים; מכשול נוסף הוא היעדר מחקר מדעי כדי לקבוע אם ההליכים הללו לשימור הורמונים אכן מביאים לתוצאות טובות יותר מאשר עיקור וסירוס. לכן אני מאוד שמחה היום לשתף אתכם במחקר, שפורסם בינואר 2023, המספק מידע נחוץ בנושא זה. כפי שדווח על ידי מחברי המחקר:
"למיטב ידיעתנו, מחקר זה מספק את הנתונים הראשונים על תוצאות בריאותיות והתנהגותיות של כלבים שעברו קשירה של צינורות הזרע (Vasectomy) וכלבות שעברו כריתת רחם בלבד, והוא הראשון שהשווה את התוצאות הללו לכלבים שלמים שלא עברו אף הליך וכן לכלבים שעברו סירוס ועיקור מלא."
"מידע זה מוסיף לצבירת נתונים על היתרונות והסיכונים המעורבים בהסרת הורמוני המין כדי למנוע רבייה ומדגיש את החשיבות של פיתוח הערכה מושכלת, כל מקרה לגופו של כל חיה, תוך התחשבות בסיכונים וביתרונות הפוטנציאליים של עיקור או סירוס או ניתוחים אלטרנטיביים".
במחקר השתתפו למעלה מ-6,000 בעלי כלבים מארה"ב וקנדה שהשלימו סקר מקוון נרחב בן 36 עמודים על המצב הבריאותי ומאפיינים אחרים של חיות המחמד שלהם. המשיבים ענו גם על שאלות לגבי התנהגויות בעייתיות (כולל חרדה, פחד ותוקפנות) והתנהגויות "מטרידות" כגון סימון שתן ואוננות.
החוקרים, בראשות כריסטין זינק מרפואת ספורט אינטגרטיבית באליקוט סיטי, מרילנד, לשעבר מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, גילו שהמנבא החשוב ביותר לתוצאות התנהגותיות ובריאות בכלבים הוא משך הזמן שגופם חשוף להורמוני המין. לגורים מעוקרים או מסורסים יש כמובן רק חשיפה קצרה להורמוני מין; לכלבים שסורסו/עוקרו כמבוגרים צעירים יש יתרון של חשיפה ארוכה יותר להורמוני המין; ולכלבים שלמים או שעברו הליך אלטרנטיבי יש חשיפה לכל החיים.
תוצאות המחקר מצביעות על כך שהגוף והמוח של כלבים נהנים מחשיפה מרבית להורמוני המין. באופן כללי, כלבים שעוקרו או סורסו אובחנו עם בעיות בריאותיות - כולל הפרעות אורטופדיות, סיכון מוגבר לסרטן, הפרעות במערכת האנדוקרינית, סבירות מוגברת להשמנה ותוחלת חיים קצרה יותר - מאשר כלבים שלמים וכלבים שעברו קשירת צינורות הזרע וכלבות שעברו כריתת רחם אך לא שחלות.
מבחינת התנהגות, תוצאות המחקר אישרו ממצאים מוקדמים יותר לפיהם עיקור וסירוס הביאו לעלייה משמעותית בהתנהגויות בעייתיות (תוקפנות, פחד) בהשוואה לכלבים שלמים. התנהגויות מטרידות היו נפוצות יותר גם בכלבים מעוקרים ומסורסים. שינויים התנהגותיים באופן כללי נצפו פחות בכלבים עם שעברו הליכים אלטרנטיבים, ככל הנראה בגלל שהם, כמו הכלבים השלמים, שמרו על התועלת של תפקוד בלוטות המין ורמות תקינות של הורמוני מין.
זינק ועמיתיו הגיעו למסקנה שכאשר מדובר בהחלטות לגבי ניתוח למניעת רבייה, "כלבים עשויים להפיק תועלת מניתוחים אלטרנטיביים אלה, בהתייחס לבריאות הכללית, ולחוות תוצאות התנהגות טובות יותר, בהשוואה לניתוח עיקור מסורתי". הם גם מציעים כי "דחיית ניתוח עיקור מסורתי יכול להציע יתרונות דומים".
עיקור וסירוס הם הליכים המונעים מהכלבים לייצר הורמוני מין וכתוצאה מכך, הריונות. מה שבעלי חיות מחמד רבים לא מבינים, וכפי שציינתי קודם לכן, וטרינרים לא לומדים בבית ספר לוטרינריה, הוא שניתן לעקר/לסרס כלבים מבלי לבטל את יצור הורמוני המין. כפי שהוזכר לעיל,
כלבות יכולות לעבור עיקור שונה בהליך המסיר את הרחם אך משאיר את השחלות במקומן, ולכלבים זכרים ניתן לחסום את צינורות הזרע תוך כדי שמירה על האשכים. שני ההליכים מביאים לעיקור/סירוס, אך ללא הסרת בלוטות המין וההורמונים שהם מייצרים.
מכיוון שהשחלות נשמרות בעיקור האלטרנטיבי, כלבות ממשיכות להתייחם, אבל מאחר שהרחם הוסר, אין הפרשות דם. עם זאת, הפות אכן גדל. בנוסף, הנקבות ממשיכות להפריש פרומונים המושכים כלבים זכרים, והן מעוניינות בזכרים במהלך הייחום שלהן. מומלץ שלא לאפשר לכלבות שעברו עיקור ללא כריתת שחלות להזדווג כשהן ביחום, מסיבות אנטומיות שמופיעות לאחר הניתוח שעלולות להגביר את הסיכון לטראומה נרתיקית.
ניתן לקרוא על עיקור השומר על השחלות בקרן פרסמוס, המספקת גם מידע על חסימת צינורות הזרע בכלבים זכרים: "חסימת צינורות הזרע בכלבים דומה להליך שמתבצע בגברים. כל צינורית הנושאת זרע מהאשכים והאפידידימיס אל השופכה במהלך השפיכה, נחתכת או מהודקת כך שהזרע אינו יכול לעבור דרכה. ההליך מתבצע בהרדמה אך הוא מהיר ופשוט יחסית. פרטים טכניים ניתן למצוא כאן. שיטת עיקור זו מקובלת על ידי האגודה הוטרינרית האמריקאית."
יש מעט מאד חששות בריאותיים לסירוס אלטרנטיבי בכלב זכר, מכיוון שהמצבים הבריאותיים היחידים הנמנעים על ידי סירוס הם היפרפלזיה שפירה של הערמונית בכלבים מבוגרים (אשר ניתנת לטיפול על ידי טיפול אלקטרומגנטי לא פולשני או סירוס), וסרטן האשכים (שהוא גם מחלת זקנה המטופלת על ידי סירוס, שבדרך כלל מרפא). הכלב יהיה סטרילי אבל עדיין יהיו לו הורמונים ויימשך לנקבות בייחום. לפיכך, הבעלים חייבים להיות מוכנים למנוע מהכלבים שלהם להסתובב בחיפוש אחר נקבות".
למרבה הצער, יש יחסית מעט וטרינרים שלמדו את הטכניקות הללו. בישראל למיטב ידיעתי אין אף וטרינר שמבצע אותם. אנא הקדישו דקה לכתיבת מייל לאגודת הוטרינרים בישראל ולבקש שילמדו את התלמידים טכניקות חלופיות במהלך לימודיהם. משאבים פוטנציאליים נוספים כוללים את קבוצת המידע בפייסבוק Ovary Sparing Spay and Vasectomy.
הגישה של ד"ר בייקר (שבה אני תומכת) היא לעבוד עם כל בעל חית מחמד כדי לקבל החלטות שיספקו את מירב היתרונות הבריאותיים לכלבים שלו. במידת האפשר, אני מעדיפה להשאיר את הכלבים שלמים. עם זאת, גישה זו דורשת בעלים אחראיים ביותר אשר מחויבים ומסוגלים למנוע מהכלב להזדווג (אלא אם הבעלים הוא מגדל אחראי וזו המטרה).
חשוב לציין, שלגבי כלבים בכלביות העמדה שלי שונה. לוטרינרים בכלביות אין זמן או משאבים לבנות מערכת יחסים עם כל משפחה מאמצת, ולכן יש לעקר/לסרס את החיות שבטיפולם לפני האימוץ כדי למנוע עוד המלטה של חיות מחמד לא רצויות.
הבחירה השנייה שלי היא לעקר/לסרס בשיטות האלטרנטיביות שציינו, כדי שהאשכים או השחלות יוכלו להמשיך לייצר הורמונים חיוניים לבריאותו ולרווחתו של הכלב. לעיתים רחוקות, כלבים זכרים מבוגרים ושלמים מפתחים היפרפלזיה שפירה של הערמונית (ערמונית מוגדלת) בינונית עד חמורה שעשויה להשתפר עם סירוס קונבנציונלי. באופן כללי, כלבים בוגרים שלמים נהנו מהורמוני המין במשך חיים שלמים, ולכן חוסר האיזון האנדוקריני שאנו רואים במקרים של גורים מעוקרים או מסורסים אינו מתרחש כאשר מסרסים/מעקרים כלבים בשנותיהם המאוחרות.
לרוע המזל, כפי שציינתי קודם לכן, בתי ספר וטרינרים בארה"ב (וגם בארץ) מלמדים רק עיקור מלא וסירוס מלא, אז אלא אם הווטרינר שלכם השיג הכשרה נוספת בטכניקות עיקור השומרות על השחלות או האשכים (וזה לא סביר), ייתכן שתהיה לכם רק אפשרות אחת זמינה. לעקר את הכלבה ולסרס את הכלב. במקרה כזה, ההצעה שלי תהיה לחכות עד שהכלב יגיע לבגרות מלאה של השרירים והשלד, ואם יש לכם כלבה, חכו עד שתסיים את מחזור הייחום השני שלה לפני שתקבעו את הניתוח.
לבסוף, כמו בחיסונים הבקשה צריכה להגיע מאיתנו. אפשר ורצוי לפנות לאגודה לוטרינרים בישראל ולבקש שיכשירו וטרינרים לבצע את ההליכים הללו. ככל שתתקבלנה יותר פניות הסיכוי שההליכים הנ"ל יכנסו לתוכנית הלימודים יגברו. יש לציין שהסירוסים/עיקורים האלטרנטיבים מאושרים על ידי איגוד הוטרינרים האמריקאי – זה לא משהו הזוי או בלתי חוקי. הוטרינרית ד"ר Tara Timpson, טוענת שכל וטרינר יכול ללמוד איך לבצע את ההליך דרך קריאה וסרטוני וידאו זה לא קשה. אבל שוב, הדרישה צריכה לבוא מאיתנו.
ובבקשה, אם שמעתם על וטרינר שמבצע הליכים כאלה, אשמח שתשתפו אותי.