סירוס ועיקור - מה שלא בהכרח מספרים לכם - חלק א

את המאמר הזה חילקתי לשני חלקים מפאת אורכו. החלק הראשון מסביר את החסרונות והיתרונות שבסירוס ועיקור, והחלק השני עוסק במיתוסים הקשורים לפרוצדורה ומה ניתן לעשות. שני החלקים מבוססים על מאמרים שנכתבו בידי וטרינרים הוליסטים ומחקרים שנעשו בנושא.

"אתם חייבים לסרס/לעקר את הכלבים שלכם" הוא משפט שהפך לקונצנזוס בקרב הוטרינרים ולנושא מאד רגיש בקרב בעלי הכלבים. יש להצהרה הזו שתי סיבות עיקריות:

א.יש יותר מידי כלבים חסרי בית – עובדה שגורמת להמתות חסד רבות לכן עיקור/סירוס הפך לדבר האחראי לעשות.  

ב. היתרונות הבריאותיים כמו מניעה של סרטן העטינים בכלבות וסרטן האשכים בכלבים – עובדה שהתקבעה לה במשך השנים ללא הוכחות חד משמעיות.( וכמובן שלא מדברים יותר מידי על הסיכונים הכרוכים בסירוס/עיקור).

אז האמת היא שאין פה שחור ולבן. והחלטות שמבוססות על רגש הן לאו דוקא ההחלטות הנכונות (לרוב לא).

מה שנחשבה עד כה כהמלצה גורפת לכל הכלבים והחתולים מתחילה להשתנות בעקבות מחקרים חדשים המצביעים על בעיות בריאותיות הנובעות מסירוס/עיקור בייחוד בגיל מוקדם (מתחת לשנה) כפי שנהוג בארץ. לכן, ההמלצה של וטרינרים הוליסטים שבה אני תומכת אומרת כך:

אם אתם יכולים למנוע הריונות לא מתוכננים ואם לא מפריעה לכם תקופת היחום פעמיים בשנה במידה ויש לכם כלבה,אל תגעו בכלבים. במידה ולא,חכו עד שהכלב יסיים את הגדילה שלו באופן מלא (עד שאחרון לוח סחוס הגדילה נסגר). בכלבים מגזע קטן זה קורה בגיל שנה ובכלבים מגזעים גדולים בגיל 2-3 שנים. הסבר בהמשך.

הדגש הוא על המילה אם – כי אף אחד לא מעוניין בכלביות מפוצצות בכלבים שבקושי מאמצים ובסוף נשלחים להמתה, או בכלבים משוטטים ומועדים לפורענויות. אבל בין זה לבין הקביעה ש "כל הכלבים חייבים להיות מסורסים וכל הכלבות מעוקרות" יש מרחק גדול. זו קביעה שנולדה בארה"ב ב- 20 שנים האחרונות ושאגב, אירופאים לא מסכימים אתה בכלל.

מחקר שוודי שנערך בקרב 461 כלבים הראה ש-99% מהכלבים לא סורסו/עוקרו. מחקר הונגרי הצביע על 57% וסקר בריטי על 46%. יש ארצות שבהן עיקור/סירוס נחשב לא חוקי. אז מה הם יודעים שאנחנו לא?

מה קורה כשאנחנו מסרסים/מעקרים?

אפשר לקרוא לזה מנופאוזה שמתרחשת בבת אחת בבום. רוב הורמוני המין מיוצרים בשחלות ובאשכים וחלק מועט בבלוטות יותרת הכליה. כשאנו מסרסים/מעקרים את הכלבים אנחנו כאילו לוחצים על מתג ומשתקים בבת אחת את המקור העיקרי ליצור הורמוני המין: טסטוסטרון, אסטרוגן ופרוגסטרון וזה משפיע על כל הגוף (רמות כולסטרול, אנרגיה, התנהגות, קוגניציה) ועל תפקוד תקין של מערכת החיסון (מגביר את הסיכוי לפתח  מחלות אוטואימוניות). ולסרס/לעקר בגיל צעיר לפני שהכלב הגיע לבגרות מלאה, זה כאילו להוציא את אברי הרביה של ילד לפני שהגיע לבגרות. איך לדעתכם זה ישפיע על הגדילה וההתפתחות שלו? בגרות מלאה היא חיונית להתפתחות תקינה של העצמות, המוח ואיברים בגוף. אז עליכם לשקול את הסיכונים מול היתרונות כשאתם מחליטים לסרס/לעקר.

היתרונות

1. אמצעי מניעה יעיל – כשאין אשכים, רחם ושחלות אי אפשר להתרבות.
2. אין תקופת יחום עם כל מה שמתלווה אליה – יחום מתרחש בדרך כלל פעמיים בשנה (מידי 6 חודשים) ומלווה בדימום שנמשך 3 שבועות בערך, בכלבים סביב הבית שרק ממתינים להזדמנות, חוסר נוחות לכלבה, ויציאה לטיול רק בשעות מאוחרות מאד או במקומות מבודדים עם מקל ביד.
3. שינויים התנהגותיים – כלבים בורחים מהבית כשהם מרגישים כלבה מיוחמת. הם יתגברו על כל המכשולים – גדר, דלת נעולה. מרדף חם אחרי כלבה מיוחמת יכול להסתיים בהתפרצות מסוכנת לכביש סואן, מעבר דרך גדרות תיל ודימום למשך ימים.

בעיה התנהגותית נוספת היא תוקפנות אך היא נפוצה בעיקר בקרב חתולים לא מסורסים שנוטים להיכנס לקרבות רציניים שיכולים לגרום לפציעות, היווצרות מורסות והעברת מחלות.

כל אלה נעלמים כשמסרסים/מעקרים.

תופעות הלוואי והסיכונים

מחקרים רבים שבוצעו לאחרונה הסיקו שלהפסקת יצור הורמוני המין בבת אחת יש השלכות בריאותיות מרחיקות לכת. כיום יודעים שמחקרים קודמים היו מוטים ולא מדוייקים שהולידו מיתוסים ביחוד בהקשר ליתרונות בהתנהגות וסיכון מופחת לסרטן העטינים/אשכים.

מחקר שנערך ב-UC Davis  ופורסם בפברואר 2013 עקב אחר 759 גולדנים ובדק את ההשלכות של סירוס/עיקור בגיל מוקדם (פחות משנה) לעומת כלבים שסורסו/עוקרו מגיל שנה ומעלה וכאלה שלא סורסו/עוקרו בכלל, מול חמש מחלות שכיחות:

• דיספלסיה של מפרק הירך (Hip Dysplasia HD) – דלקת פרקים במפרק הירך שמאד נפוצה בקרב כלבים
• קרע ברצועה הצולבת– "פציעת כדורגל" בברכי הכלבים – (Cranial Cruciate Ligament (CCL
• המנגיוסרקומה (Hemangiosarcoma (HSA - סוג של סרטן קטלני בכלי הדם
• לימפוסרקומה - (Lymphosarcoma (LSA – סרטן קטלני בבלוטות הלימפה
• גידול בתאי המאסט השייכים למערכת החיסון ומעורבים בתהליכי דלקת או אלרגיה (Mast cell tumors (MCT – סרטן נוסף נפוץ בקרב כלבים

להלן סיכום תוצאות המחקרים:

• המחלות הנ"ל היו נפוצות יותר בקרב הכלבים המסורסים
• סירוס בגיל צעיר הכפיל את שיעור הדיספלסיה בירך לעומת כלבים שלא סורסו
• אף לא כלב אחד מאלו שלא סורסו/עוקרו סבל מנזק לרצועה (CCL). התופעה הזו התרחשה רק בקרב כלבים מסורסים
• אחוז ה-HSA היה גבוה פי 4 אצל נקבות מעוקרות בגיל מאוחר יותר מאשר אצל נקבות שעוקרו בגיל מוקדם או שבכלל לא עוקרו. ובמחקר אחר בקרב גזע Vizslas נמצא שבקרב נקבות מעוקרות שיעורי ה-HSA  היו פי 9 מכלבות שלא עוקרו בכלל.
• זכרים שעברו סרוס לפני גיל שנה חלו ב-LSA פי 3 מאשר כלבים שלא סורסו. זכרים שעברו סרוס בגיל מתקדם יותר לא חלו ב-LSA  בכלל.  בנוסף, מחקר המשתרע על 40 שנה בקרב מליון כלבים אישר כי הורמונים נקביים מגינים מפני לימפומה וזו הסיבה אגב שנשים חולות בה אחרי מנופאוזה.
• גידולי המאסט לא נמצאו כלל בכלבות שלא עוקרו רק במעוקרות. אצל הזכרים לא היה הבדל בין המסורסים לאלו שלא. במחקר של בקרב ה-Viszla נמצא שכלבים מעוקרים/מסורסים היו בסיכון של פי 3.5% לחלות בסרטן הזה.

לסירוס ולעיקור היו השלכות שליליות בקרב הכלבים גם אם לא באופן אחיד. מה שכן, המפסידים המובהקים הם אלו שסורסו מוקדם. ואם תגידו – היי שימו לב ל-HSA הנמוך בקרב כלבות שסורסו בגיל מוקדם – זה עדיין לא סיבה מספיק מוצדקת לעיקור בגיל מוקדם מסיבות שתצויינה מאוחר יותר.

מחקר נוסף שנעשה אפילו מוקדם ב-2004 הראה על שכיחות ה-CCL בקרב כלבים מסורסים/כלבות מעוקרות.

ועכשו קצת בהרחבה על כמה מהסיכונים.

מבנה השלד

דיספלסיה של מפרק הירך

המחקר שנערך ב-2013 בקרב הגולדנים הוכיח שכלבים שסורסו/עוקרו לפני גיל שנה הכפילו את הסיכון שלהם לחלות במחלה מאשר כלבים שלמים.

מחקר נוסף הוכיח שכלבים שסורסו/עוקרו לפני גיל חצי שנה הגדילו את הסיכויים שלהם ב-70% לפתח את המחלה. עורכי המחקר: " יתכן שהגידול באורך העצם הנובע מכריתת רחם בגיל צעיר גורם לשינויים בקונפורמציה של המפרקים עלולים לגרום דיספלסיה בירך".

מחקר ב-1986 שנערך מטעם  (Dannuccia et al (Calcif Tissue Int, 1986,הראה שהוצאת השחלות בכלבות מגזע ביגל גרמה לשינויים במבנה עצם האגן שמגביר את הסיכויים לדיספלסיה.

קרע ברצועה (CCL)

במחקר בקרב הגולדנים למרות שאצל כלבים שלמים לא נמצא אף כלב אחד עם קרע ברצועה, 5% מהזכרים ו-8% מהנקבות של הגולדנים שסורסו/עוקרו לפני גיל שנה סבלו מקרע ברצועה. הנזק מקרע ברצועה לכלבים שסורסו בגיל צעיר הוא בלתי הפיך.

(Whitehair et al (JAVMA Oct 1993 מצאו שכלבים שסורסו /עוקרו בכל גיל היו בסיכון משולש לקרע ברצועה הצולבת.

ד"ר כריס זינק מסכם את העיוותים במבנה השלד כתוצאה מסרוס מוקדם:

"לא כל העצמות מפסיקות לגדול באותו הזמן. לדוגמא עצם הירך(femur) מגיעה לאורכה הנורמלי מבחינה גנטית בגיל 8 חודשים, אבל עצמות השוק (tibia and fibula) מפסיקות לגדול בגיל 12-14 חודשים. מכיוון שהורמוני המין משפיעים על מתי לוחות הגדילה תיסגרנה, ההסרה של ההורמונים דוחה את הסגירה של עצמות הרגל התחתונה מכיוון שהן לא קיבלו את האותות המתאימים מהטסטוסטורון או האסטרוגן מתי להיסגר. זאת אומרת שהן תגדלנה יותר מהאורך הנורמלי. אם כלב מסורס בפרק הזמן הזה שלוחות הגדילה נסגרות, נוצרת זוית לא תקינה במפרק שמחבר את עצם הרגל העליונה והתחתונה. בנוסף, המשך הגדילה גורם לרגל התחתונה מתחת למפרק להיות ארוכה יותר (וכבדה יותר) ומגבירה את הלחץ על הרצועה."

בנוסף, סרוס גורם להשמנה וירידה במסת העצם – שניהם יכולים לגרום לדיספלסיה וקרע ברצועה.

סירוס וסרטן

לצערינו איננו יכולים לעקר או לסרס סרטן. והתהליך אף מגדיל את הסיכוי למחלות סרטן אחרות. המסקנה העיקריות מכל המחקרים שצויינו למעלה הן:

• השכיחות של כל סוגי הסרטן אצל נקבות מעוקרות היתה גבוהה פי 6.5 ובכלבים מסורסים פי 3.6 מכלבים שלמים.
• ככל שהסרוס/עיקור בוצע בגיל צעיר יותר, הם אובחנו בסרטן בגיל צעיר יותר

ברוטווילרים, סיבת המוות העיקרית היא סרקומה או סרטן אחר המהווים 38% ו73% ממקרי המות בהתאמה.

סירוס ובעיות התנהגות

עיקור / סירוס נקשר בעבר לפגיעה קוגניטיבית ואף לסיכון של פי שלושה לתת פעילות של בלוטת התריס (מה שלעתים קרובות יוצר שינויים בהתנהגות). אך מחקר בקרב הויסלה הביא תובנה מעניינת במיוחד בקשר זה:

כלבים מעוקרים ומסורסים היו בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח הפרעות התנהגות מאשר כלבים שלמים. אלו כוללים:

• פחד מסערות ורעשים
• היפראקטיביות
• חרדת נטישה
• אגרסיה

מחקר אחר שפורסם  ב-2010 גילה שכלבים מסורסים/מעוקרים הם יותר תוקפנים, חששנים ורגישים ופחות נוחים לאילוף. זה מנוגד לאמונה הרווחת שסירוס מפחית תוקפנות ובעיות התנהגות אחרות. אגב, אחת הסיבות שהכלביות מלאות היא כי אנשים נוטשים את  הכלבים שלהם בגלל בעיות התנהגות לא רק בגלל המלטות רבות.

סיכונים נוספים

תגובות לחיסונים

כלבים מסורסים הם בעלי סיכון גבוה של 27-37% לפתח תגובות שליליות לחיסונים.

דליפת שתן

ידוע שנים רבות כי כלבות מעוקרות מפתחות בריחת שתן בהמשך חייהן. עד שהוצא מהשוק מטעמי בטיחות, הטיפול הסטנדרטי היה מתן תחליף אסטרוגן. זכרו, השחלות הן יצרניות האסטרוגן העיקריות.

תת פעילות בלוטת התריס

במחקר שערכה ד"ר דודס על 66 כלבים במשך 5 שנים, החוקרים קבעו שעיקור/סירוס היה גורם הסיכון המשמעותי ביותר לתת פעילות בלוטת התריס.

במידה ויש לכם זמן וסבלנות, כנסו למחקרים (ויש עוד). כמו שאמרתי בפתיחה לבלוג שלי, המטרה היא לא להגיד לכם מה לעשות אלא לחלוק אתכם ידע כדי שתוכלו לשאול שאלות ולקבל החלטות שלא מבוססות רק על הפחדות. 

מקורות:

The Dark Side of Spaying and Neutering - Odette Suter DVM

Your Dog Needs to be Spayed or Neutered. Right? - Will Falconer DVM

Early Spay Neuter - 3 Reasons to Reconsider - Dana Scott Dogs Naturally

DVM= Doctor Veterinary Medicine