את המאמר הזה חילקתי לשני חלקים מפאת אורכו. החלק הראשון מסביר את החסרונות והיתרונות שבסירוס ועיקור, והחלק השני עוסק במיתוסים הקשורים לפרוצדורה ומה ניתן לעשות. שני החלקים מבוססים על מאמרים שנכתבו בידי וטרינרים הוליסטים ומחקרים שנעשו בנושא.
"אתם חייבים לסרס/לעקר את הכלבים שלכם" הוא משפט שהפך לקונצנזוס בקרב הוטרינרים ולנושא מאד רגיש בקרב בעלי הכלבים. יש להצהרה הזו שתי סיבות עיקריות:
א.יש יותר מידי כלבים חסרי בית – עובדה שגורמת להמתות חסד רבות לכן עיקור/סירוס הפך לדבר האחראי לעשות.
ב. היתרונות הבריאותיים כמו מניעה של סרטן העטינים בכלבות וסרטן האשכים בכלבים – עובדה שהתקבעה לה במשך השנים ללא הוכחות חד משמעיות.( וכמובן שלא מדברים יותר מידי על הסיכונים הכרוכים בסירוס/עיקור).
אז האמת היא שאין פה שחור ולבן. והחלטות שמבוססות על רגש הן לאו דוקא ההחלטות הנכונות (לרוב לא).
מה שנחשבה עד כה כהמלצה גורפת לכל הכלבים והחתולים מתחילה להשתנות בעקבות מחקרים חדשים המצביעים על בעיות בריאותיות הנובעות מסירוס/עיקור בייחוד בגיל מוקדם (מתחת לשנה) כפי שנהוג בארץ. לכן, ההמלצה של וטרינרים הוליסטים שבה אני תומכת אומרת כך:
אם אתם יכולים למנוע הריונות לא מתוכננים ואם לא מפריעה לכם תקופת היחום פעמיים בשנה במידה ויש לכם כלבה,אל תגעו בכלבים. במידה ולא,חכו עד שהכלב יסיים את הגדילה שלו באופן מלא (עד שאחרון לוח סחוס הגדילה נסגר). בכלבים מגזע קטן זה קורה בגיל שנה ובכלבים מגזעים גדולים בגיל 2-3 שנים. הסבר בהמשך.
הדגש הוא על המילה אם – כי אף אחד לא מעוניין בכלביות מפוצצות בכלבים שבקושי מאמצים ובסוף נשלחים להמתה, או בכלבים משוטטים ומועדים לפורענויות. אבל בין זה לבין הקביעה ש "כל הכלבים חייבים להיות מסורסים וכל הכלבות מעוקרות" יש מרחק גדול. זו קביעה שנולדה בארה"ב ב- 20 שנים האחרונות ושאגב, אירופאים לא מסכימים אתה בכלל.
מחקר שוודי שנערך בקרב 461 כלבים הראה ש-99% מהכלבים לא סורסו/עוקרו. מחקר הונגרי הצביע על 57% וסקר בריטי על 46%. יש ארצות שבהן עיקור/סירוס נחשב לא חוקי. אז מה הם יודעים שאנחנו לא?
אפשר לקרוא לזה מנופאוזה שמתרחשת בבת אחת בבום. רוב הורמוני המין מיוצרים בשחלות ובאשכים וחלק מועט בבלוטות יותרת הכליה. כשאנו מסרסים/מעקרים את הכלבים אנחנו כאילו לוחצים על מתג ומשתקים בבת אחת את המקור העיקרי ליצור הורמוני המין: טסטוסטרון, אסטרוגן ופרוגסטרון וזה משפיע על כל הגוף (רמות כולסטרול, אנרגיה, התנהגות, קוגניציה) ועל תפקוד תקין של מערכת החיסון (מגביר את הסיכוי לפתח מחלות אוטואימוניות). ולסרס/לעקר בגיל צעיר לפני שהכלב הגיע לבגרות מלאה, זה כאילו להוציא את אברי הרביה של ילד לפני שהגיע לבגרות. איך לדעתכם זה ישפיע על הגדילה וההתפתחות שלו? בגרות מלאה היא חיונית להתפתחות תקינה של העצמות, המוח ואיברים בגוף. אז עליכם לשקול את הסיכונים מול היתרונות כשאתם מחליטים לסרס/לעקר.
בעיה התנהגותית נוספת היא תוקפנות אך היא נפוצה בעיקר בקרב חתולים לא מסורסים שנוטים להיכנס לקרבות רציניים שיכולים לגרום לפציעות, היווצרות מורסות והעברת מחלות.
כל אלה נעלמים כשמסרסים/מעקרים.
מחקרים רבים שבוצעו לאחרונה הסיקו שלהפסקת יצור הורמוני המין בבת אחת יש השלכות בריאותיות מרחיקות לכת. כיום יודעים שמחקרים קודמים היו מוטים ולא מדוייקים שהולידו מיתוסים ביחוד בהקשר ליתרונות בהתנהגות וסיכון מופחת לסרטן העטינים/אשכים.
מחקר שנערך ב-UC Davis ופורסם בפברואר 2013 עקב אחר 759 גולדנים ובדק את ההשלכות של סירוס/עיקור בגיל מוקדם (פחות משנה) לעומת כלבים שסורסו/עוקרו מגיל שנה ומעלה וכאלה שלא סורסו/עוקרו בכלל, מול חמש מחלות שכיחות:
להלן סיכום תוצאות המחקרים:
לסירוס ולעיקור היו השלכות שליליות בקרב הכלבים גם אם לא באופן אחיד. מה שכן, המפסידים המובהקים הם אלו שסורסו מוקדם. ואם תגידו – היי שימו לב ל-HSA הנמוך בקרב כלבות שסורסו בגיל מוקדם – זה עדיין לא סיבה מספיק מוצדקת לעיקור בגיל מוקדם מסיבות שתצויינה מאוחר יותר.
מחקר נוסף שנעשה אפילו מוקדם ב-2004 הראה על שכיחות ה-CCL בקרב כלבים מסורסים/כלבות מעוקרות.
ועכשו קצת בהרחבה על כמה מהסיכונים.
המחקר שנערך ב-2013 בקרב הגולדנים הוכיח שכלבים שסורסו/עוקרו לפני גיל שנה הכפילו את הסיכון שלהם לחלות במחלה מאשר כלבים שלמים.
מחקר נוסף הוכיח שכלבים שסורסו/עוקרו לפני גיל חצי שנה הגדילו את הסיכויים שלהם ב-70% לפתח את המחלה. עורכי המחקר: " יתכן שהגידול באורך העצם הנובע מכריתת רחם בגיל צעיר גורם לשינויים בקונפורמציה של המפרקים עלולים לגרום דיספלסיה בירך".
מחקר ב-1986 שנערך מטעם (Dannuccia et al (Calcif Tissue Int, 1986,הראה שהוצאת השחלות בכלבות מגזע ביגל גרמה לשינויים במבנה עצם האגן שמגביר את הסיכויים לדיספלסיה.
במחקר בקרב הגולדנים למרות שאצל כלבים שלמים לא נמצא אף כלב אחד עם קרע ברצועה, 5% מהזכרים ו-8% מהנקבות של הגולדנים שסורסו/עוקרו לפני גיל שנה סבלו מקרע ברצועה. הנזק מקרע ברצועה לכלבים שסורסו בגיל צעיר הוא בלתי הפיך.
(Whitehair et al (JAVMA Oct 1993 מצאו שכלבים שסורסו /עוקרו בכל גיל היו בסיכון משולש לקרע ברצועה הצולבת.
ד"ר כריס זינק מסכם את העיוותים במבנה השלד כתוצאה מסרוס מוקדם:
"לא כל העצמות מפסיקות לגדול באותו הזמן. לדוגמא עצם הירך(femur) מגיעה לאורכה הנורמלי מבחינה גנטית בגיל 8 חודשים, אבל עצמות השוק (tibia and fibula) מפסיקות לגדול בגיל 12-14 חודשים. מכיוון שהורמוני המין משפיעים על מתי לוחות הגדילה תיסגרנה, ההסרה של ההורמונים דוחה את הסגירה של עצמות הרגל התחתונה מכיוון שהן לא קיבלו את האותות המתאימים מהטסטוסטורון או האסטרוגן מתי להיסגר. זאת אומרת שהן תגדלנה יותר מהאורך הנורמלי. אם כלב מסורס בפרק הזמן הזה שלוחות הגדילה נסגרות, נוצרת זוית לא תקינה במפרק שמחבר את עצם הרגל העליונה והתחתונה. בנוסף, המשך הגדילה גורם לרגל התחתונה מתחת למפרק להיות ארוכה יותר (וכבדה יותר) ומגבירה את הלחץ על הרצועה."
בנוסף, סרוס גורם להשמנה וירידה במסת העצם – שניהם יכולים לגרום לדיספלסיה וקרע ברצועה.
לצערינו איננו יכולים לעקר או לסרס סרטן. והתהליך אף מגדיל את הסיכוי למחלות סרטן אחרות. המסקנה העיקריות מכל המחקרים שצויינו למעלה הן:
ברוטווילרים, סיבת המוות העיקרית היא סרקומה או סרטן אחר המהווים 38% ו73% ממקרי המות בהתאמה.
עיקור / סירוס נקשר בעבר לפגיעה קוגניטיבית ואף לסיכון של פי שלושה לתת פעילות של בלוטת התריס (מה שלעתים קרובות יוצר שינויים בהתנהגות). אך מחקר בקרב הויסלה הביא תובנה מעניינת במיוחד בקשר זה:
כלבים מעוקרים ומסורסים היו בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח הפרעות התנהגות מאשר כלבים שלמים. אלו כוללים:
מחקר אחר שפורסם ב-2010 גילה שכלבים מסורסים/מעוקרים הם יותר תוקפנים, חששנים ורגישים ופחות נוחים לאילוף. זה מנוגד לאמונה הרווחת שסירוס מפחית תוקפנות ובעיות התנהגות אחרות. אגב, אחת הסיבות שהכלביות מלאות היא כי אנשים נוטשים את הכלבים שלהם בגלל בעיות התנהגות לא רק בגלל המלטות רבות.
כלבים מסורסים הם בעלי סיכון גבוה של 27-37% לפתח תגובות שליליות לחיסונים.
ידוע שנים רבות כי כלבות מעוקרות מפתחות בריחת שתן בהמשך חייהן. עד שהוצא מהשוק מטעמי בטיחות, הטיפול הסטנדרטי היה מתן תחליף אסטרוגן. זכרו, השחלות הן יצרניות האסטרוגן העיקריות.
במחקר שערכה ד"ר דודס על 66 כלבים במשך 5 שנים, החוקרים קבעו שעיקור/סירוס היה גורם הסיכון המשמעותי ביותר לתת פעילות בלוטת התריס.
במידה ויש לכם זמן וסבלנות, כנסו למחקרים (ויש עוד). כמו שאמרתי בפתיחה לבלוג שלי, המטרה היא לא להגיד לכם מה לעשות אלא לחלוק אתכם ידע כדי שתוכלו לשאול שאלות ולקבל החלטות שלא מבוססות רק על הפחדות.
מקורות:
The Dark Side of Spaying and Neutering - Odette Suter DVM
Your Dog Needs to be Spayed or Neutered. Right? - Will Falconer DVM
Early Spay Neuter - 3 Reasons to Reconsider - Dana Scott Dogs Naturally
DVM= Doctor Veterinary Medicine